מדע בוקר

פְרוֹיְד וַאֲנִי אוֹכְלִים אֲרוּחַת בֹּקֶר בְּיַחַד.

עוֹד לֹא הִתְעוֹרַרְתִּי וְהוּא כְּבָר

מִתְעַסֵּק בַּהִיסְטֶרְיָה שֶׁלִּי וּבַצֹּרֶךְ לְסַפֵּר

אֶת כָּל סוֹדוֹתַי לַחֲבֵרֵינוּ.

"תֵּן לִי לְהַסְבִּיר מַשֶּׁהוּ, זִיגִי"

אֲנִי מְנַסָּה לְהִתְגּוֹנֵן.

"אַתָּה אוֹהֵב כְּתִיבָה מַדָּעִית, אֲנִי מַעֲדִיפָה לִכְתֹּב 'וִדּוּיִים.'

אָז יֵשׁ לִי כְּאֵבִים בֶּחָזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתָּה תּוֹקֵף אוֹתִי,

אֲבָל אֲנִי לְפָחוֹת לֹא הוֹפֶכֶת אֶת הַסְּטִיּוֹת שֶׁלִּי לְתֵאוֹרְיוֹת

שֶׁמִּתְיַמְּרוֹת לִהְיוֹת תְּקֵפוֹת תָּמִיד וּלְכֻלָּם".

פְרוֹיְד מְמַלֵּא לְעַצְמוֹ עוֹד קַעֲרַת דְּגָנִים,

מֵרִים אֶת הָעִתּוֹן, מְרַשְׁרֵשׁ בּוֹ, נֶעֱלַם.

אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ מְכַרְסֵם

מֵעֵבֶר לְחַדְשׁוֹת הַחוּץ.

תרגום: דפי קודיש

מתוך ספר שירים – ריתמוס 2003